פיברו אהובתי / הילה בן דוד
בת לוויה
שקופה
מכאיבה
מעייפת, מתישה.
בחרה בי למושא אהבתה
צמודה ולא מרפה.
היא אני
אני היא.
ביום חגה מכירה במהותה
לא מקבלת את גזרתה.
בוחרת לאהוב את עצמי
בדרכי
בתנועה, בכתיבה, באהבה.
כי מי אני בלעדיך היום?!
הגדרת את מהותי ויומי
שרטת וצבעת את נשמתי.
נלחמת בך ואת בי
לא מנצחות
נאבקות
לך המחלה
לי ההילה.
