מאמנת את הלב מחדש: המסע שלי מהשבר הכי עמוק, לבית של אור ותנועה

בשנים האחרונות, המציאות הישראלית לא באמת נותנת לנו רגע אחד לנשום. 

קורונה, אזעקות, מלחמות מכל עבר, כולנו חיות פה עם דופק בשמיים. 

אבל לפני שנתיים, המציאות הזו הכתה בי בצורה הכי אישית, קרובה ומפחידה שיש. במילים פשוטות וכואבות: הרביצו לי. 

עברתי אירוע אלימות קשה במקום העבודה שלי, המקום שאמור היה להיות הכי מוגן ובטוח עבורי. 

התקיפה הפיזית הזו, ותחושת חוסר האונים המשתקת שליוותה אותה, ההבנה שאני נכה (ואפילו יש תעודה להציג) טלטלו את עולמי.

השברים לא היו רק פיזיים; הם חלחלו עמוק פנימה והובילו להתפרצות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). ביום אחד, מצאתי את עצמי נכנסת למעגל המתרחב של מתמודדי הנפש. 

מ"בלבוסטה" על מאה קמ"ש - לשמיכה כבדה במיטה 

לפני האירוע, הייתי הגדרה מהלכת של אנרגיה: בלבוסטה אמיתית, מרתוניסטית, מאמנת כושר, מפיקת אירועי תרבות. אישה שנושמת אנשים, מוזיקה, תנועה ואינספור מעגלים חברתיים.

 ואז? נעלמתי. נאלמתי. תחילה, כצפוי, קרסתי. ההילה שבי דעכה. 

כל יציאה החוצה הפכה למשימה בלתי אפשרית. מקומות רועשים, אירועים מרובי משתתפים או מפגשים חברתיים , דברים שהיו הדלק שלי, הפכו לאיום.

 מצאתי את עצמי מתמודדת עם בלבול, שיכחה, קושי להתרכז ועייפות תהומית שפשוט השאירה אותי במיטה. 

למרות הטיפול הרגשי והתמיכה התרופתית, הרגשתי שאני פשוט לא מצליחה לעלות חזרה על המסלול. 

המלאך על ארבע שנכנס לחיי השינוי הראשון, המפתיע והמתוק ביותר, הגיע בצורת פודל ננסי בשם וויסקי. 

קסם מהלך, מלא אנרגיה, שהחליט שאין לו שום כוונה לתת לי לשקוע. 

וויסקי הכניס לחיי סדר יום ואחריות חדשה. 

פתאום, בתוך חוסר האונים, היה מישהו שתלוי בי. מישהו שצריך לטפל בו, להוציא לטייל, להעסיק ולטפח. 

והתמורה? אהבה טהורה, ללא תנאים, שהצמיחה שמחה גדולה בלב והזכירה לי איך זה לחייך באמת. 

לחזור הביתה - לתנועה כשהתחזקתי עוד קצת בזכות וויסקי, הרגשתי שאני מוכנה לאפשר לעצמי להתחיל מסלול חדש. והמסלול הזה עבר, איך לא, דרך הלב הפועם שלי: לחזור ולהדריך אנשים. התנועה תמיד הייתה החלק הבריא, המרפא, המחבר והמעצים שבי. 

זו השליחות והמשמעות שלי בעולם. ככל שעברו הימים והאימונים התחדדו, הבנתי את הסוד של פעילות גופנית מתונה וקשובה בהתמודדות עם טראומה: 

• ויסות מחדש: אימון מתון וממוקד , שמשלב תנועה מבריאה, נשימה והרפיה הפועלים בסינרגיה כ"כפתור ריסט" למערכת העצבים שנשארה תקועה במצב מלחמה.
• החזרת השליטה והביטחון: הטראומה לקחה לי את השליטה , אבל התנועה החזירה לי אותה בקצב שלי.

 הגוף למד מחדש שהוא יכול לפעול, שהוא חזק, ושהוא מקום בטוח להיות בו.

• כוחו של המעגל: ככל שהאימונים התקדמו, הלך והתרקם סביבי מעגל נשים וגברים מופלא, שנתן לי כוח והחזיר לי את האמונה בבני אדם ובחיבור.

 ברוכים הבאים ל"הבית של הילה" מתוך המסע הפרטי שלי, מתוך השברים והתקומה, הקמתי את "הבית של הילה" 

 מרחב  מחבק המשלב את כל העולמות הטיפוליים שלאורך שנים זכיתי שיהיו משלח ידי: אימוני סטודיו לנשים, תנועה מבריאה, וטיפולי מגע ורייקי.

 האירוניה המתוקה היא שהעולמות האלו, שנועדו לטפל בא.נשים אחרים, הם אלו שמטפלים בי חזרה בכל יום מחדש. 

הטראומה היא חלק מהסיפור שלי, אבל היא לא הסיפור כולו. 

היום, כשאני מביטה קדימה, אני יודעת שההחלמה היא לא קו ישר, אלא בחירה יומיומית. 

ואני? אני בוחרת בכל בוקר מחדש בחיים, בתנועה, באהבה ובהומור. 

אני בוחרת באור, ולא בחשכה. 

הילה🐾✨