על הדבש ועל העוקץ

בשנים האחרונות "שינויי מזג אוויר" לא עוד שורה משיר מוכר, נעים ומחבק עבורי.

המשפט הזה הפך לקדימון לתקופה בה הגוף שלי מאבד את "שיווי המשקל" הפיזיולוגי והנפשי שלו.

לפני עשור כל כך אהבתי את עונות המעבר. את הימים בהם החום קורץ לקור, השקיעות הופכות לאדומות מתמיד, הזריחות מרנינות נפש. לילות בהם הרוח הקרירה מבעד חלוני, מאפשרת התכרבלות מפנקת, מחזקת את שנת הלילה, מרגיעה ומנחמת.

משנת 2012 אני רק רוצה ל"דלג" מעל עונות המעבר, ולנהל שיגרה בימים יציבים אקלימית.תאונת דרכים שעברתי, הותירה פגיעה עצבית והייתה הטריגר להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה בגופי.

מאז אני מנהלת דיאלוג שונה עם עונות השנה. עבורי הן כבר לא 4 עונות. הן הפכו לשתיים ברורות. קיץ וחורף. ועונות המעבר, הסתיו והאביב, הפכו לעונות מלחמה. תקופות בשנה המבקשות ממני לגייס את כל הכוחות החבויים בי, על מנת לצלוח את הדרך.

יש ימים בהם עוד לפני שהחזאים מכריזים על ירידה בטמפ', או עלייה בלחות, אני כבר יודעת שהנה זה מגיע. הגוף שלי הפך לנביא זעם, המבשר את השינוי.

תחילה לא הבנתי מה קורה לי. איך מיום ליום הגוף הופך לנוקשה יותר, עייף יותר, מסורבל יותר.מדוע בהפרש של מספר ימים בודדים, אני מתקשה לצאת מהמיטה בבוקר. מאבדת את שיגרת היום.כעסתי מאוד על הגוף שלי. כעסתי על כוח הרצון שלי, שברגע האמת הלך ודעך. התאכזבתי מהנפש שנאלמה.כעסתי, אבל החלטתי לא לוותר. לנסות ולהבין מה קורה לגוף שלי. למה הוא מגיב כך? למה דווקא עכשיו?

כל הרופאים שפגשתי בדרך, לא הצליחו להעניק לי תשובה רפואית/מדעית אחת ברורה, והחזירו אותי לנטילת כדורים כגון ליריקה, סימבלטה, אלטרול וכו'.

אני כבר יודעת מה קורה לגוף שלי בזמן נטילת הכדורים האלו, איך אני מתחילה לאבד את הקשר עם הסביבה, חווה תופעות לוואי חריפות, ומאבדת את עצמי.

כהרגלי, התחלתי לחקור לבד.את מה שיש לרפואה הקונבנציונאלית אני כבר מכירה. צללתי לנבכי הרפואה הסינית, למשנתו של הרמב"ם, לשיטות רפואה עתיקות עוד מימי המאיה. 

בכל מקום אליו הגעתי, כל מאמר וכל מחקר, מצאתי עדות ממשית לתופעות אותן אני חווה.

עוד בימי היפוקרטס, הלא הוא "אבי הרפואה" 400 לפנה"ס, כבר אז היו עדויות שלשינויי מזג האוויר יש השפעה על תחושות הגוף. מאז ועד היום סברה זו לא השתנתה.העדות הקלינית הנראית לעין אצלי, ואצל שאר הסובלים בתקופות האלו, בעקבות העלייה בלחות והשינוי בטמפ', היא התרחבות ברקמות הגוף, כולל רקמות דלקתיות, מה שבאופן ישיר מוביל להגברת הכאב, על אחת כמה וכמה אצל הסובלים ממחלת הפיברומיאלגיה, שאצלם ישנה רגישות מוגברות ברקמות השריר.

כמובן שלא אתעלם מהסברה הנוספת, הגורסת שבעקבות התקררות מזג האוויר, החשכה המוקדמת והימים הסגרירים, ישנה ירידה במצב הרוח, ורצון להסתגר בבית, מה שגורם לירידה בפעילות הגופנית ולהעלאה בעצימות הכאב.

רק על עצמי לספר ידעתי, ואני בחורה פעילה. חולה כרונית שהבינה "שהתנועה היא התרופה". 

חולה כרונית שלמרות הכאב והעייפות, יוצאת בכל בוקר מהמיטה, מנסה בכל כוחותיה להמשיך בשגרה מלאה, לפעמים אפילו מעל ומעבר, רק כדי להרגיש שאני עדין רלוונטית. עדין חייה. שלמרות הנכות והפגיעות, אני שווה בין שוות ושווים.

אז כשאומרים לי "שהכול בראש שלי", אני כועסת. 

כי מי באמת יודע מה מתחולל בתוך הגוף שלי, ואיזו מלחמה יומית מתנהלת כדי לצאת בבוקר מהמיטה.

נולדתי לחיות, ולא למות מעייפות וכאבים.

אני נאחזת במשפט הזה בכל בוקר מחדש. 

מחפשת פתרונות, דרכים ואפשרויות לצלוח גם את שתי העונות האלו.והיום, אני כאן כדי לשתף גם אתכם, ולהעביר לכם בוסט אנרגטי להתמודדות נכונה וקלה יותר.

אני לא רופאה. אני לא מטפלת בשיטה זו או אחרת. אני הילה. הילה שנופלת וקמה. מנסה, נכשלת ושוב מנסה. הילה שמעבירה את זה הלאה.

את ההצלחות שלי משתפת כאן. את הקושי והתסכול אנחנו מכירים, אז למה לא לנסות? מקסימום זה יצליח!

הדבר החשוב ביותר בעיני, הוא שמירה על שגרת היום. מאוד קל לנו לבטל דברים שקבענו. מאוד נוח להישאר בבית, לא להתארגן, להתלבש ולצאת. אז זהו! שלא!! השגרה בימים האלו היא העוגן הכי חשוב עבורינו. היא גורמת לנו "לחנך" את הגוף שלמרות הקושי שהוא חווה, החיים חזקים ונפלאים יותר. אז רגע לפני שאתם מבטלים יציאה עם חברים, הגעה לאימון או יציאה לסרט, תזכרו שהגוף שלכם חייב את זה. זו התרופה הכי טובה עבורו.

התזונה שלנו, היא המקום השני שדורש חיזוק ותמיכה. חשוב בימים האלו להעשיר את התפריט בדגנים, ירקות שורש וקטניות. בנוסף אל תבלבלו את הגוף! אם הארוחה חמה, אל תשלבו שתייה קרה. דווקא בתקופה הזו יוגורטים, גלידות, ופירות קייץ מומלצים פחות, ויתאימו לעונות אחרות.

בכל בוקר, מיד אחרי צחצוח השיניים, ועוד לפני הקפה, אני סוחטת לימון לכוס מים פושרים. זה משקה העל שלי בתקופה הזו. הלימון מעודד את הכבד להזרים את האנרגיה והדם בגוף.

אלו ימים בהם העייפות עוטפת, לכן חשוב להקפיד על שעות שינה איכותיות. ללא מסכים, אורות או הסחת דעת. השינה מחזקת את הגוף, מטעינה אותו באנרגיות ועוזרת להתמודד עם האתגרים שבדרך.

תנשמו! כן, את הפעולה הכי בסיסית הזו אנחנו שוכחים לעשות. להעניק לנשימה את הזמן והמרחב שלה. גם עכשיו שאתם מול המסך, קוראים את השורות האלו, תעצרו רגע. 

מלאו את הבטן באוויר, שאפו ונפשו באטיות. העבירו חמצן דרך הורידים, לכל האיברים. תיהנו מזה. תחיו בשביל זה. נשימה לחיים טובים ורגועים יותר.

הטיפ האחרון שלי, הוא "משהו לדרך".

מלאו בקבוק במים פושרים, גרדו פנימה גינג'ר , הוסיפו כף דבש איכותי ומעט קינמון. במהלך היום הקפידו ללגום מהבקבוק, והעניקו לגוף שלכם את ההגנה הכי טבעית ונכונה בימים של שינויים.

לסיכום, הימים והשבועות האחרונים מאתגרים את כולנו. בימים האלו אני בוחרת לאפשר לגוף שלי את החיזוקים והמנוחה להם הוא זקוק. 

לפעמים מי שמביט מבחוץ לא מאמין איך לפני רגע העברתי שיעור, וחצי שעה אחר כך אני כבר במיטה מתקשה לקום, או להניע את המפרקים.

הדרך היחידה לצלוח את התקופה הזו היא להמשיך, להמשיך ולהצליח על אף הכול.

כי ממש עוד רגע, יגיעו ימים טובים יותר.